בית המשפט העליון – מתן אזרחות מכוח שבות לבן זוג של יהודייה

עע"מ 906/24 סולובייב נ' משרד הפנים (6.5.2025)
בית המשפט העליון קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והורה על מתן אזרחות מכוח שבות לבן זוגה של יהודייה אזרחית ישראל.
המערערת היא יהודייה שנולדה ברוסיה, הזכאית לעלות לישראל, שנישאה לפני למעלה מארבעים שנים בארץ הולדתה למערער, שאינו זכאי שבות בעצמו. המערערת עלתה לישראל עם בנם המשותף, ובהמשך הצטרפה אליהם גם בתם המשותפת. בחלוף מספר שנים נוספות בן הזוג ביקש להצטרף למשפחה בישראל, ונכנס לישראל באשרת תייר שהוארכה מעת לעת. בהמשך ניתן למערער רישיון ישיבה מסוג א/5 לצורך בחינת כנות הקשר בין המערערים. בסופו של דבר נדחתה בקשתו של המערער לאזרחות מכוח שבות בנימוק לפיו הקשר בין השניים אינו כנה, וזאת בהתבסס על סתירות מינוריות בתשובות שנתנו בראיונות שערך משרד הפנים, ובהתבסס על חייהם בנפרד במדינות שונות בהמשך תקופה ארוכה.
בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהוגשה נגד החלטת משרד הפנים, ועל פסק דינו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע כי הזכאות הקמה לבן משפחה של זכאי שבות תלויה בקיומם של קשרי משפחה מהותיים, להבדיל מרישום פורמאלי של נישואין. לצד זאת, בעת בחינת כנות הקשר הזוגי, יש להבדיל בין בחינה שעניינה קיומו של "קשר מהותי" לבין בחינה הממוקדת בשאלה אם מדובר בקשר "סטנדרטי" או "אידיאלי". נקבע שניתן לצפות מהרשויות העוסקות בדבר להיות ערות לכך שקשרים זוגיים יכולים לשאת מאפיינים שונים ומגוונים, מבלי שהדבר יגרע מכנותם.
עוד נקבע כי "החובה להכיר בכך שמערכות יחסים זוגיות יכולות לאמץ מאפיינים שונים (ואף להשתנות לא פעם לאורך חיי הזוגיות), קשורה בקשר ישיר לזכויות היסוד של האדם בכלל, ולזכות לחיי משפחה, הנגזרת מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, בפרט. חירות הפרט לעצב את חיי הזוגיות שלו כפי שהוא ובן או בת זוגו מוצאים לנכון, היא זכות בסיסית בשיטת משפטנו. כמו בהקשרים אחרים, קביעת מתכונת אחת ואין בלתה ליחסי זוגיות או לקשר נישואים, עשויה לעלות כדי פלישה למרחב הפרטי והאינטימי ביותר של האדם, ושלילת חירותו להגדיר בעצמו את אופייה של מערכת היחסים הזוגית."
בהתאם, בית המשפט קיבל את הערעור והורה על מתן אזרחות למערער בהקדם האפשרי.